"אוי אמא, קבלתי מכה, בואי תני לי נשיקה !"
ומדוע - כל כך דחופה לה הנשיקה לרגל הכואבת מן המכה?
מדהים - מה יש בה באותה נשיקה, שהרבה פעמים עוצרת באחת את שטף הבכי ואת זרם הדמעות?
שהרי גם הילד יודע שאין היא משפיעה על זרם הדם בפצע הפתוח, לא על גודל החבורה, ואפילו לא על עוצמת הכאב.
אז מה יש בה בנשיקה - שיוצרת כזו השפעה?
מאין היא שואבת את סגולות הריפוי, ואילו רקמות פגועות היא מצליחה לאחות?
המתאמנים שלנו הם אנשים בריאים מלאי משאבים ויכולות.
פעמים רבות הם בוחרים להביא לאימון איזו רקמה כואבת; משהו אשר לגביו - המסוגלות שהם חשים קטנה יותר, מקום בו הם חשים חוסר במשאבים ויכולות, ואולי אפילו אתגר מתסכל ויוצר כאב.
אז אייך כדאי לספק להם משאבים?
נראה שהרבה פעמים, השאלה קשורה למידת היותם של המשאבים זמינים עבורם; עד כמה הם יכולים להיות יצירתיים, אנרגטיים וזורמים.
לעיתים כשאנחנו נמצאים בקושי, נוצר נתק בינינו לבין הסגולות שלנו: הן מצויות בחדר אחד ואנחנו כלואים בשני.
הכלא יוצר הגנה, אך גם חוסם ומבודד.
הנשיקה, כך מתברר, פועלת כמו שיקוי המספק חוויה מרפאה במקום של קושי וחבורה.
היא מקטינה את תחושת הפגיעה בשלמות, מסייעת להתמודד עם הכאב הפיזי, מפיגה את תחושת הבדידות, ומחזירה לנו את תחושת הערך והמסוגלות.
ובעיקר אהבת המנשק, מסייעת לנו לאהוב מחדש את עצמנו, להסדיר את נשימתנו, לקום מהרצפה הכואבת ולהמשיך להתקדם בנתיבי חיינו.
כשאנחנו נוכחים במקום בו המתאמן נמצא ומגלים אמפתיה לחוויות העוברות עליו - קורה לו דבר מה.
פעמים רבות באותו רגע יקר - משהו בו משתנה.
המבט והאוזניים שלו פתאום - מתכווננות אלינו, הוא נושם אחרת, ראשו משנה פוזיציה, ובהמשך, גם גוון לחייו עשוי לעבור תמורה.
באותו רגע נדיר מתאפשר לעיתים למתאמן - איחוי פנימי של רקמות, וחיבור של איכויות ותיקות להקשרים חדשים ומרעננים.
יתכן כי למנגינה הותיקה, מצטרפים עתה מקצבים חדשים, וגם מי שעד כה ישב בודד בצד, עשוי למצוא עצמו כעת, ביחד עם שאר המפזזים במרכזה של רחבת הריקודים...
אכן מדהים כמה סגולות יש בה באותה נשיקה ועד כמה היא מסייעת ומרפאה.
אני מאחל לנו ימים של משאבים ויכולות, ימים של אהבה עצמית ואהבת הסביבה.
והרבה חוויות של יצירה ושמחה.
לדברים נוספים שכתבתי ולסיפורי החגים - לחצו על הקישור:
www.bennymargaliot.com/writings.asp
ימים טובים,
בני מרגליות
הכשרת מאמנים לפריצת דרך
מחבר הספר "לאמן את הפרפר - סיפור של "COACHING
מומחה באימון לפריצת דרך ויועץ ארגוני בכיר
info@bennymargaliot.com
www.bennymargaliot.com
בני מרגליות
מומחה בהכשרת מאמנים לפריצת לדרך
מחבר הספר "לאמן את הפרפר". מומחה בהכשרת מאמנים לפריצת לדרך, יועץ ארגוני בכיר ומאמן להצלחה בגדול.
לפני 12 שנים הבאתי את גישת "האימון הניהולי" לחיל האוויר, ומאז אני מתמחה בו במעגלים הולכים ומתרחבים.
בעיני: "החוכמה אינה למצוא נסיך, אלא לתת נשיקה לצפרדע שבתוכנו."
הקורסים וההרצאות שלי ? מיועדים לאלו המעוניינים לגלות את הקסם שבתוכם ולחפצים לחיות אותו בגדול.
ספרי "לאמן את הפרפר" מספק כלים מעשיים לעשות זאת.
אני מזמין אתכם להירשם באתר שלי - לקבלת סיפורים מעוררי השראה שאני כותב ולבחור את ההרצאה, הסדנה או הקורס המתאימים ביותר עבורכם.
להתראות,
בני מרגליות
050-8939769
mbenny@013.net
www.bennymargaliot.com
ומדוע - כל כך דחופה לה הנשיקה לרגל הכואבת מן המכה?
מדהים - מה יש בה באותה נשיקה, שהרבה פעמים עוצרת באחת את שטף הבכי ואת זרם הדמעות?
שהרי גם הילד יודע שאין היא משפיעה על זרם הדם בפצע הפתוח, לא על גודל החבורה, ואפילו לא על עוצמת הכאב.
אז מה יש בה בנשיקה - שיוצרת כזו השפעה?
מאין היא שואבת את סגולות הריפוי, ואילו רקמות פגועות היא מצליחה לאחות?
המתאמנים שלנו הם אנשים בריאים מלאי משאבים ויכולות.
פעמים רבות הם בוחרים להביא לאימון איזו רקמה כואבת; משהו אשר לגביו - המסוגלות שהם חשים קטנה יותר, מקום בו הם חשים חוסר במשאבים ויכולות, ואולי אפילו אתגר מתסכל ויוצר כאב.
אז אייך כדאי לספק להם משאבים?
נראה שהרבה פעמים, השאלה קשורה למידת היותם של המשאבים זמינים עבורם; עד כמה הם יכולים להיות יצירתיים, אנרגטיים וזורמים.
לעיתים כשאנחנו נמצאים בקושי, נוצר נתק בינינו לבין הסגולות שלנו: הן מצויות בחדר אחד ואנחנו כלואים בשני.
הכלא יוצר הגנה, אך גם חוסם ומבודד.
הנשיקה, כך מתברר, פועלת כמו שיקוי המספק חוויה מרפאה במקום של קושי וחבורה.
היא מקטינה את תחושת הפגיעה בשלמות, מסייעת להתמודד עם הכאב הפיזי, מפיגה את תחושת הבדידות, ומחזירה לנו את תחושת הערך והמסוגלות.
ובעיקר אהבת המנשק, מסייעת לנו לאהוב מחדש את עצמנו, להסדיר את נשימתנו, לקום מהרצפה הכואבת ולהמשיך להתקדם בנתיבי חיינו.
כשאנחנו נוכחים במקום בו המתאמן נמצא ומגלים אמפתיה לחוויות העוברות עליו - קורה לו דבר מה.
פעמים רבות באותו רגע יקר - משהו בו משתנה.
המבט והאוזניים שלו פתאום - מתכווננות אלינו, הוא נושם אחרת, ראשו משנה פוזיציה, ובהמשך, גם גוון לחייו עשוי לעבור תמורה.
באותו רגע נדיר מתאפשר לעיתים למתאמן - איחוי פנימי של רקמות, וחיבור של איכויות ותיקות להקשרים חדשים ומרעננים.
יתכן כי למנגינה הותיקה, מצטרפים עתה מקצבים חדשים, וגם מי שעד כה ישב בודד בצד, עשוי למצוא עצמו כעת, ביחד עם שאר המפזזים במרכזה של רחבת הריקודים...
אכן מדהים כמה סגולות יש בה באותה נשיקה ועד כמה היא מסייעת ומרפאה.
אני מאחל לנו ימים של משאבים ויכולות, ימים של אהבה עצמית ואהבת הסביבה.
והרבה חוויות של יצירה ושמחה.
לדברים נוספים שכתבתי ולסיפורי החגים - לחצו על הקישור:
www.bennymargaliot.com/writings.asp
ימים טובים,
בני מרגליות
הכשרת מאמנים לפריצת דרך
מחבר הספר "לאמן את הפרפר - סיפור של "COACHING
מומחה באימון לפריצת דרך ויועץ ארגוני בכיר
info@bennymargaliot.com
www.bennymargaliot.com
בני מרגליות
מומחה בהכשרת מאמנים לפריצת לדרך
מחבר הספר "לאמן את הפרפר". מומחה בהכשרת מאמנים לפריצת לדרך, יועץ ארגוני בכיר ומאמן להצלחה בגדול.
לפני 12 שנים הבאתי את גישת "האימון הניהולי" לחיל האוויר, ומאז אני מתמחה בו במעגלים הולכים ומתרחבים.
בעיני: "החוכמה אינה למצוא נסיך, אלא לתת נשיקה לצפרדע שבתוכנו."
הקורסים וההרצאות שלי ? מיועדים לאלו המעוניינים לגלות את הקסם שבתוכם ולחפצים לחיות אותו בגדול.
ספרי "לאמן את הפרפר" מספק כלים מעשיים לעשות זאת.
אני מזמין אתכם להירשם באתר שלי - לקבלת סיפורים מעוררי השראה שאני כותב ולבחור את ההרצאה, הסדנה או הקורס המתאימים ביותר עבורכם.
להתראות,
בני מרגליות
050-8939769
mbenny@013.net
www.bennymargaliot.com